וחופים שקטים וכחולים, מרחבים, ועצי זית מצד שני,
ויותר מהכל שום דבר לא הכין אותי לכבישים המפותלים והתלולים שלמרות שקראתי עליהם,
עד שלא הגעתי אליהם לא הבנתי עד כמה אפחד מהם.
אלו היו שבועיים מטורפים מהרבה בחינות.
מזג אוויר מדהים עם יום וחצי מפתיעים של סופות רעמים וגשם,
בלבולים בתאריכי המלון שקרו לא פעם אחת אלא פעמיים(?!?!)
לאדם מסודר כמוני שהזמין הכל המון זמן מראש, אבל לא בדק מספיק טוב את תאריכי ההזמנה.
ובנוסף העובדה שטיול עם ילדים בגילאים מסוימים הוא קצת שונה…
מצד אחד זוג שרוצה לחוות את האזור המיוחד אליו הגיע,
מצד אחד צמד תאומים אנרגטי שלא התלהב מהנסיעות הארוכות,
ומצד שני מתבגר שמצידו ניתן היה להישאר בחדר המלון עם קונסולה אחת או שתיים
החלטתם שיעד החופשה הבא שלכם הוא פיליון?תרשמו לכם כמה המלצות מהניסיון שלנו.
ההמלצה הראשונה שלי היא שבמידה ואתם רוצים לטייל בצורה אפקטיבית בפיליון,
תחלקו (אם יש לכם אפשרות) את ימי החופש בין הצד המזרחי למערבי.
אחרת לא תצליחו לחוות את שני הצדדים בצורה טובה מאחר ותבלו את רוב הזמן בנסיעות.
המרחקים בין הצדדים לא מאוד גדולים אבל בגלל הכבישים המפותלים כל נסיעה מתארכת מאוד.
***אזהרה***
נקודה חשובה לגבי גוגל!
ולטייל בעזרתה. זה גם מה שעשינו לאורך כל הטיול,
אבל אני חייבת להזהיר. יום אחד בדרכנו לזגורה האפליקציה החליטה "לקצר" לנו את הדרך,
וניווטה אותנו ממש לפני ההגעה ליעד, לדרך כורכר שהובילה אותנו בדרך שלא התאימה לרכב,
עליות מטורפות, דרכים צרות, ופשוט הלכנו לאיבוד בתוך כפר חקלאי קטן בלי שום הבנה איך לצאת ממנו,
התושבים במקום לא ידעו מילה באנגלית וטוב שיש גוגל טרנסלייט שתרגם את המילה "יציאה" ליוונית
ואחרי הכוונה של שלושה אנשים טובים ואישה עם טנדר שאמרה לנו לעקוב אחריה,
יצאנו חזרה לכביש הראשי. חוויה מזעזעת ולא מומלצת.
מאז לא הקשבנו לאפליקציה ברגע שראינו אותה מנווטת אותנו לכביש כורכר,
אלא נשארנו רק על כבישים סלולים.
!אוכל קדימה אוכל
על המסעדה המליץ לנו בעל הצימר שבו שהינו,
ואכלנו שם פעמיים. השרות אדיב והאוכל טעים.
מסעדת שף שנמצאת ממש על חוף הים באפיסוס,
בעלת מחירים גבוהים יותר מהמסעדות הממוצעות באזור,
המציעה מבחר מנות מיוחדות וטעימות מחומרי גלם מעולים,
השרות מעולה, והנוף לחוף הים מושלם.
מסעדה קטנה עם אוכל יווני ביתי וסופר טעים בכפר זגורה,
זאת מסעדה בה לא תקבלו תפריט אלא יפרטו לכם את מבחר המנות שמוצעות באותו היום בעל פה,
ואנחנו בחרנו בפרחי קישואים ממולאים בגבינה ומטוגנים שהיו מדהימים,
שעועית גדולה ברוטב עגבניות, בשר ברוטב לימון, סלט יווני ועוד מבחר מנות שהיו פשוט נהדרות.
וכשביקשנו את החשבון? קיבלנו מגש עם מבחר ריבות ביתיות מתוקות. תענוג!
בדרך מאתונה לפיליון עצרנו בעיירה Kamena Vourla במסעדה מצוינת שנקראת Abona
ממבחר המנות בחרנו פיצה מעולה, מנת עוף, סלט יווני, פסטה. הכל היה טעים מאוד.
איפה מבקרים? מה לא לפספס? מסלולים?
בוקר אחד הגענו לעץ הדולב המפורסם של הכפר צגרדה
אין לי המלצות למסלולים מאחר ואנחנו לא משפחה שמטיילת "לפי הספר"
אנחנו מטיילים ברוגע, בלי תכנון מדויק, בכל זאת חופש.
סימנתי במפה (שמצורפת בסוף הפוסט) לפני הנסיעה
מקומות מומלצים וכל בוקר יצאנו לדרכנו בלי תכנון מדויק.
איפה טיילנו?
היינו כמובן בחוף דמוחרי בו צילמו את הסרט מאמה מיה,
הגשמת חלום מבחינתי. החוף קטן ונעים. עם מסעדות מסביב.
ביום שהגענו הוא היה שקט מאוד ולא עמוס אבל יש לציין שהגענו אחר הצהריים.
ביקרנו ביום אחר, גם אחר הצהריים בחוף מילופוטאמוס המפורסם שהיה מרשים בדיוק כמו בתמונות,
אחרי ירידה של עשרות מדרגות מגיעים לחוף מושלם שלצערי כשהגענו אליו היה סוער,
כך שלא ממש נהנינו מהרחצה בו אבל כן מהנוף והאווירה.
(בכלל החופים באזור המזרחי סוערים יותר לעומת הצד המערבי)
*שני החופים לא מסודרים מבחינת מקומות ישיבה ושמשיות. קחו זאת בחשבון.
עץ דולב בן למעלה מ-1000 שנה שהוא בעצם מרכז הכפר,
(נמצא קצת מתחת לכביש הראשי שעובר בכפר, תשאלו כשתגיעו)
מיה ויונתן טיפסו עליו בהתלהבות ואני התרשמתי מהיער המושלם שנמצא מתחתיו.
אכלנו גלידה ונהנינו מהאווירה בכפר.
זגורה:
הדרך לזגורה סחטה ממני קריאות התלהבות.
לאחר שהלכנו לאיבוד בדרך בפעם הראשונה שנסענו לכפר המוכר בזכות התפוחים המעולים שלו,
נסענו אליו שוב ביום אחר תוך כדי שאנחנו עוברים בדרך בקילומטרים של מטעי תפוחים אדומים,
נוף מרהיב שאי אפשר להתעלם ממנו. אני מניחה שלאחר חודש אוגוסט כבר קוטפים את כולם,
מאחר וכל הדרך ראינו ארגזי פלסטיק צבעוניים שהיו מוכנים כבר לקטיף.
(בזגורה עצמה אין הרבה מה לעשות. הדרך יפה. וכדאי לאכול אצל ניקי כמו שכתבתי)
וולוס:
וולוס היא העיר בה תוכלו לעשות קצת שופינג!
ברחוב הראשי שלה תמצאו את PUBLIC, BERSHKA, SEPHORA, TIGER ועוד רשתות מוכרות.
בילוי נחמד של כמה שעות רק שימו לב שרוב החנויות נסגרות בשעות הצהריים,
וגם בימים מסויימים למשך כל אחר הצהריים.
קראתי המלצות גם על מסלול הליכה (לא מעגלי) ליד פורטריה שנקרא SPRINGS OF MANAS
אנחנו הגענו אליו יום אחרי גשם והתקדמנו בו רק כמה דקות בגלל הבוץ,
אבל התרשמנו מיער קסום מלא מפלים קטנים שנראה כמו באגדות.
* ויש עוד המון יישובים קטנים שטיילנו בהם,
אם אתחיל לפרט את כולם אצטרך לכתוב חלק שני …
איפה ישנים?
כמו שהמלצתי חילקנו את החופש שלנו לשבוע בצד המזרחי ואת החלק השני במערבי.
לינה בחלק המזרחי:
בחלק המזרחי בחרתי בצימר הנמצא ביישוב MOURESI
(קרוב יחסית לכל החופים המדוברים, וגם לצגרדה, קיסוס)
הצימר נקרא Tampakeika – Traditional Family Apartments
והוא נמצא במבנה בעל ארבעה צימרים סה"כ.
שניים בקומה התחתונה (ליד גם גר הבעלים) ושניים בקומה העליונה בהם יש מרפסת
ממנה ניתן להשקיף לנוף המרהיב של האזור.
הצימר שלנו היה בעל שני חדרי שינה,סלון, מטבח קטן,
בו כל בוקר יניחו לכם את המצרכים להכנת ארוחת הבוקר
(לחם, צנימים, גבינות, נקניק, ירקות, חלב, מיץ תפוזים, שוקולד, ביצים ועוד…)
הצימר היה נקי, מסודר ונח. הוא לא צימר מפואר אלא בסיסי מאוד,
והחיסרון היחידי מבחינתי היה המקלחות הקטנות שלו.
כשעזבנו נתן לנו הבעלים שהיה אדיב וסופר נחמד,
מתנה: שמן זית, דבש ואורגנו מהאזור.
לינה בחלק המערבי:
בחלק המערבי בחרתי במלון בוטיק מושלם, karavia lux inn
עליו קראתי בבלוג של מתן שופן,
(שהיה בחופשה באזור שנה לפנינו וההמלצות שלו הן אחת הסיבות שבחרתי בפליון לחופשה שלנו)
אין לי מה להגיד על המלון חוץ ממיליון מחמאות,
זה מלון בן עשרה חדרים מעוצבים, נוחים, עם כל הפינוקים,
בריכה, ספא, מסעדה, צוות אדיב בצורה יוצאת דופן, ארוחת בוקר עשירה
אני יכולה להמשיך. אבל נראה לי שהבנתם. סופר מומלץ.
אני יכולה להמשיך ולכתוב עוד ועוד על החופש שלנו,
הוא היה באמת מכלול של רגעים מצחיקים, לחוצים, מבלבלים, מעצבנים
ועם כל זאת כשחוזרים הביתה זוכרים את הנופים אבל יותר מהכל
אני זוכרת את יונתן ומיה חולקים מנת פסטה,
את רשימת השירים המגוונת שדניאל הכין ושמענו בטיול בלי הפסקה
שכללה משירים של מייקל ג'קסון, נירוונה, ביטלס, שלום חנוך ועד פרנק סינטרה
את הרגע בו בשקט יונתן החזיק למיה את היד כשהייתה בלחץ מההמראה לאתונה,
הצחוקים וההתלהבות ערב לפי החזרה לארץ בקארטינג בוולוס,
הרוגע של מון אמור ברגעים בהם הייתי לחוצה מהדרכים, איזון אמיתי.
אלו הרגעים שהופכים את החופש לחופשה עם חוויות.
תגובה אחת
איזה כיף של כתבה. תודה