כשהסתכלתי על אור השמש נח על הצמח הירוק והפרחים הקטנים.
נעצרתי ונשמתי.
נשימה כזאת שמודעים אליה.
כי הרי זאת פעולה קבועה שאנחנו בכלל לא שמים אליה לב במשך היום.
כך גם אור השמש הברור מאליו. מי יסתכל עליו ?
אני.
אני.
גם אתם עושים לפעמים PAUSE ?
שניות כאלו שבהם אתם קולטים את היופי ברגע.
זה קורה לי תמיד בחוף הים. הרגעים האלו בהם אני מצליחה להתנתק מהרעש,
ולהסתכל על קו האופק הרחוק. לא משנה עד כמה הימים שאני עוברת יהיו לחוצים.
השניות האלו לרגע מוחקות הכל.
כשאני מצלמת אני מצליחה להבחין ברגעים האלו,
בהם אני מצליחה לבודד כל רעש והסחת דעת,
ולהתרכז ביופי של הרגע. בשקט ובאבחנה של אותה נשימה.
ואז נשארת תמונה.
לפעמים טכנית טובה יותר, לפעמים פחות. זה לא באמת משנה.
משנה הרגע. משנה היכולת לבודד אותו מהשוטף, היומיומי, השגרתי,
ולהנות מהמובן מאליו.
