נסיעה לדרום בשבתות חורפיות זאת כבר שיגרה,
כשרוב המשפחות נוסעות צפונה, אנחנו דווקא מדרימים.
מצאנו באזור הבשור אזורים מקסימים ופינות מתוקות ובעיקר שקטות,
הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו לבד עם הטבע,
תמיד אנחנו יוצאים מהבית עם תיק פיקניק קטן, מחצלת וערסל,
ולרוב עוצרים ב"מחלבת צאלה" להתפנק עם גבינות טובות.
בחודש פברואר המצב תמיד משתנה.
מרבדי כלניות משתלטים על היערות, וצובעים את הירוק הרענן,
בכתמי צבע אדומים מפוזרים כמו בציור.
והנסיעה שלנו דרומה תמיד מלווה בעומסים קלים,
כי אין מי שרוצה לוותר על המראה המרהיב שנפרש על מרחב עצום.
הפעם הנסיעה הייתה קצת שונה,
היא לוותה בפגישה עם אנשים שאחרי הפרופילים שלהם אני עוקבת באינסטגרם,
ופתאום הוירטואלי הפך למציאות.
במפגש השתתפו שירלי, נטע, רחל, לילך וסיגל
הידועות יותר כ – lilachvax , rachel561981 ,sigalbe ,netashka ,zipkea ,
(כל שם יוביל אותכם לעולם קסום באינסטגרם, עם הסגנון ונקודת המבט הייחודית לו)
(כל שם יוביל אותכם לעולם קסום באינסטגרם, עם הסגנון ונקודת המבט הייחודית לו)
וכמובן המשפחות שלהן.
הילדים תוך שניה הפכו לחברים, במהירות מעוררת קינאה ותדהמה.
אספו ענפים ובנו אוהל, רצו בין הכלניות במרחב של יער בארי,
שאומנם היה די עמוס אבל בגלל הגודל שלו, ממש לא הרגשנו בחיסרון הזה,
דיברו, שיחקו, ובעיקר נהנו מהמרחבים.
ואנחנו דיברנו, אכלנו ארוחת בוקר מאוחרת,טיילנו וצילמנו כמובן,
וכמה דקות לפני שחזרנו כל אחד לביתו הצטופפנו לתמונת סלפי שלא הצליחה במיוחד,
אבל בלי שנשים לב סיגל צילמה אותנו ותפסה רגע מחמש דקות מצחיקות במיוחד.
חמש דקות אחרי שיצאנו לכיוון תל אביב,
מיה ויונתן נרדמו ברכב, מותשים מיום מלא חוויות,
ואני חזרתי הביתה שמחה על היכרות עם אנשים מקסימים וחייכניים,
וביקור בדרום שבין אם הוא אדום או לא, הוא תמיד מקום שכיף לחזור אליו.
מיה ויונתן נרדמו ברכב, מותשים מיום מלא חוויות,
ואני חזרתי הביתה שמחה על היכרות עם אנשים מקסימים וחייכניים,
וביקור בדרום שבין אם הוא אדום או לא, הוא תמיד מקום שכיף לחזור אליו.
